הנביא יואל (יהודה)

יואל בן פתואל פותח את ספרו במכת ארבה אדירה, להקה אחר להקה (״יתר הגזם אכל הארבה״), ואחריה בצורת, וקורא אותה כאזהרה מפני ״יום ה׳״. הוא קורא לכוהנים ולעם ״תקעו שופר בציון קדשו צום״ ו״קרעו לבבכם ואל בגדיכם״ (יואל 2:13). אלוהים משיב ביבול שחוזר ובהבטחה: ״אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלמון, בחוריכם חזיונות יראו״. הספר מסתיים בגויים הנאספים למשפט בעמק יהושפט ובירושלים שתיושב לעולם.

הספר אינו נושא תאריך. המיקום המוקדם כאן, בסביבות מלכותו של יואש מלך יהודה, נשען בחלקו על מקומו בין תרי עשר; הכרונולוגיה של חז״ל (סדר עולם) מעמידה את יואל בימי מנשה, וחוקרים מודרניים רבים מתארכים אותו לאחר הגלות. יואל 2:15–27 נקרא בקהילות רבות בהפטרה של שבת שובה, בין ראש השנה ליום כיפור, והיפוכו של דימוי ישעיהו, ״כתו אתיכם לחרבות״, הוא אחד המשפטים החדים ביותר בנבואה.