הנביא נחום (יהודה)

נחום ״האלקשי״ (נחום 1:1) הקדיש את ספרו הקצר כולו לנושא אחד: נפילתה הקרבה של נינוה, בירת האימפריה האשורית שהחריבה את שומרון ופשטה על יהודה. הספר נפתח בהמנון אקרוסטיכוני חלקי לאל ״ארך אפים וגדול כוח״, ואחר כך מצייר את ההתקפה בפרטים חיים: מרכבות מתהוללות ברחובות, שערי הנהרות נפתחים, כסף וזהב נבזזים, ״הוי עיר דמים, כולה כחש פרק מלאה״ (3:1). הוא מזכיר לנינוה שנא אמון המצרית, שנבזזה בידי אשור בשנת ⁦−663,⁩ נפלה אף על פי נהרותיה, ובכך מתארך הספר בין אירוע זה לחורבן נינוה.

נינוה נפלה בידי הבבלים והמדיים בשנת ⁦−612,⁩ והאימפריה האשורית קרסה בתוך שנים ספורות. יהודה שמעה מנחום את ההבטחה ״הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום״ (2:1), ושמו פירושו ״נחמה״. אלקוש אינה ידועה: יש שקשרו אותה לכפר נחום שבגליל, ויהודי אלקוש שבצפון עיראק שמרו מקום קדוש כקברו עד שעזבו את עיראק בסביבות 1950; המקום שוחזר לאחרונה.