הנביא צפניה (יהודה)

צפניה ניבא ״בימי יאשיהו בן אמון״ (צפניה 1:1), ושושלת יוחסיו, המגיעה ארבעה דורות אחורה עד חזקיה, אולי המלך, עשויה להעיד שהיה בן משפחת המלוכה. הוא דיבר לפני שרפורמות יאשיהו טיהרו את ירושלים, והוכיח את המשתחווים לצבא השמים על הגגות, הנשבעים במלכם, העובדים את הבעל או לובשים לבוש נכרי, והזהיר מפני יום ה׳: ״יום עברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חשך ואפלה״ (1:15). הוא הזכיר את שער הדגים ואת המשנה בעיר, נשא נבואות על פלשת, מואב, עמון, כוש ואשור, וחזה את נינוה הופכת לשממה.

הספר מסתיים בשמחה: ״רני בת ציון... ה׳ אלוהיך בקרבך״ (3:14–17), עם הבטחה לקבץ את הנפוצים וליתן לעמים ״שפה ברורה״ לקרוא בשם ה׳. קטע יום העברה שלו היווה השראה להמנון הלטיני מימי הביניים Dies irae, והתלמוד (פסחים 7ב) נשען על דימוי אלוהים המחפש את ירושלים ״בנרות״ כדי ללמוד את מנהג בדיקת החמץ לאור נר.