(הרמח״ל) רבי משה חיים לוצאטו

רבי משה חיים לוצאטו, הידוע כרמח״ל, נולד בפדובה ב־1707 ולמד תורה, קבלה, לטינית וספרות קלאסית. בראשית שנות העשרים לחייו סיפר לחוגו שמגיד, מורה שמימי, מגלה לו תורות קבלה חדשות, והוא כתב חיבורים בסגנון הזוהר. כל זה, כמה עשורים בלבד אחרי המשיח השקר שבתי צבי, הדאיג את רבני ונציה ואת רבי משה חגיז, שהכריחו אותו להפסיק ללמד קבלה ולמסור את כתביו. ב־1735 עבר לאמסטרדם, שם חי בשקט וכתב את ״מסילת ישרים״ (1740) ואת המחזה העברי ״לישרים תהילה״ (1743). בין חיבוריו האחרים ״דרך ה׳״ ו״דעת תבונות״.

ב־1743 עלה לארץ ישראל והתיישב בעכו, שם מת במגפה ב־1746, בן 39, עם אשתו ובנו. לפי המסורת הוא קבור בטבריה ליד רבי עקיבא. חיבוריו בתחום המוסר והמחשבה עיצבו את תנועת המוסר ואת הישיבות, ומחזותיו העבריים הוכרזו אחר כך כראשית הספרות העברית החדשה.