ח׳ליפות הראשידון

ח׳ליפות הראשידון («המונהגים נכונה») נשלטה ממדינה בידי ארבעת יורשי מוחמד הראשונים: אבו בכר, עומר, עות׳מאן ועלי, מ־632 עד 661. צבאותיה ריסקו את הביזנטים בנהר הירמוך בשנת 636, וירושלים, נצורה ומנותקת, נכנעה בסביבות 638. את התנאים ניהל הפטריארך סופרוניוס עם הח׳ליף עומר עצמו. קיסריה, המעוז הביזנטי האחרון על החוף, נפלה ב־640 או 641.

עבור היהודים סיים הכיבוש כמעט חמש מאות שנות הרחקה מירושלים שהתחילו בהדריאנוס. שבר מגניזת קהיר מדווח שעומר התיר לשבעים משפחות יהודיות מטבריה להתיישב ליד הר הבית. יהודים ונוצרים נעשו קהילות «ד׳ימי» מוגנות: הם שילמו מס גולגולת (ג׳זיה) וחיו תחת הגבלות, אך יכלו לקיים את דתם, והחיים היהודיים בירושלים החלו להתחדש.