שמעון הצדיק (כהן גדול)

שמעון הצדיק היה כהן גדול בירושלים שמסכת אבות 1:2 קוראת לו ״משירי כנסת הגדולה״. מימרתו פותחת את שלשלת המסורת הרבנית: ״על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.״ מזהים אותו או עם שמעון הראשון בן חוניו, שיוספוס (קדמוניות היהודים 12.43) אומר שנקרא ״הצדיק״, או עם שמעון השני, שבן סירא 50 משבח אותו על שתיקן את בית המקדש ואת חומותיו ועל הדרו בצאתו מן ההיכל.

התלמוד (יומא 39א) אומר שבארבעים שנות כהונתו הגדולה עלה גורל ״לה׳״ תמיד בימינו ביום הכיפורים ונר המערבי של המנורה לא כבה, ושחזה את מותו בשנתו האחרונה. מסורת אחרת (יומא 69א) מייחסת לו פגישה עם אלכסנדר הגדול והצלת בית המקדש. תלמידו אנטיגנוס איש סוכו ממשיך את השלשלת (אבות 1:3), וקבר חצוב בסלע בשכונה הירושלמית הקרויה על שמו מושך עולי רגל בל״ג בעומר.