היהדות ההלניסטית

אחרי כיבושו של אלכסנדר ב־⁦−332⁩ חיו היהודים שלוש מאות שנה בתוך עולם דובר יוונית. באלכסנדריה הקימו קהילה גדולה ובעלת שלטון עצמי, עם בתי תפילה שנקראו פרוסאוכאי; כתובת הקדשה משדיה מימי תלמי השלישי היא הכתובת הקדומה ביותר הידועה של בית כנסת. סופרים יהודים כתבו ביוונית: תרגום השבעים תרגם את התורה, אריסטובולוס טען שהפילוסופים היוונים למדו ממשה, יחזקאל הטרגיקן העלה את יציאת מצרים כמחזה יווני, וחכמת שלמה חיברה את האמונה היהודית לפילוסופיה היוונית. המסורת הזאת הגיעה לשיאה בפילון האלכסנדרוני, שקרא את התורה דרך אפלטון.

ביהודה חילקה המפגש את החברה. ב־⁦−175⁩ בנה הכהן הגדול יסון גימנסיון בירושלים, וכוהנים הזניחו את המזבח כדי להצטרף למשחקים (מקבים ב׳ 4), מתחים שהתפרצו בימי אנטיוכוס הרביעי ובמרד החשמונאים. אולם ההלניזם הותיר סימנים מתמשכים ביהדות עצמה: מילים יווניות שאולות מלאות את המשנה, מסנהדרין ועד אפיקומן, וסדר הפסח, עם ההסבה והשאלות שבו, מהדהד את הסימפוזיון היווני.