המלחמה הסורואפרימית

בסביבות ⁦−734⁩ צעדו רצין מלך ארם דמשק ופקח מלך ישראל (שהנביאים קראו לו ״אפרים״) על ירושלים כדי להדיח את המלך אחז, שסירב להצטרף לקואליציה שלהם נגד אשור, ולהמליך בובה, ״בן טבאל״ (ישעיהו 7:6). הם צרו על העיר אך לא יכלו לכבוש אותה, ובינתיים אילת שעל ים סוף נפלה בידי ארם ואדום (מלכים ב׳ 16:6). דברי הימים ב׳ 28 מוסיפים שפקח לקח 200,000 שבויים יהודים לשומרון, שם שכנע הנביא עודד את בני הצפון להלביש אותם ולהאכיל אותם ולהשיבם ליריחו. אחז התעלם מקריאת ישעיהו להיות שקט, ושלח את הכסף והזהב של בית המקדש אל תגלת פלאסר השלישי בהודעה ״עבדך ובנך אני״.

אשור היכתה בעוצמה. תגלת פלאסר פשט על הגליל, גלעד וערים כחצור, קדש ועיון, והגלה את תושביהן, הגלות האשורית הראשונה מישראל (מלכים ב׳ 15:29), ואחר כך כבש את דמשק והרג את רצין בשנת ⁦−732.⁩ כתובותיו שלו מתגאות בכך שבני ישראל הפילו את פקח ושהוא המליך את הושע תחתיו. יהודה שרדה, אך כווסאל של אשור. המשבר הוא הרקע לנבואת עמנואל של ישעיהו (ישעיהו 7–8).