הנביא הושע (ישראל)

הושע בן בארי ניבא בממלכה הצפונית מן השנים האחרונות של ירבעם השני ועד זמן קצר לפני נפילת שומרון בשנת ⁦−722.⁩ אלוהים ציווה עליו לשאת את גומר בת דבלים, ״אשת זנונים״, כדימוי חי לבגידתה של ישראל, ושמות ילדיהם היו נבואות: יזרעאל, על הדם ששפכה שם שושלת יהוא; לא רחמה, שאינה זוכה לרחמים; ולא עמי, ״לא עמי אתם״. הוא תקף את עגל שומרון, את הבריתות המתחלפות עם מצרים ואשור ואת הכוהנים ״חטאת עמי יאכלו״, ועם זאת הבטיח שהשמות יתהפכו והנישואין יתחדשו.

ספרו כולל כמה מהשורות הרכות ביותר במקרא: ״כי נער ישראל ואהבהו, וממצרים קראתי לבני״ ו״איך אתנך אפרים״ (הושע 11). יהודים שומרי מצוות אומרים את דבריו ״וארשתיך לי לעולם... וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים״ (2:21–22) בעת כריכת רצועת התפילין על האצבע, וקריאתו ״שובה ישראל עד ה׳ אלוהיך״ (14:2) העניקה לשבת שובה, השבת שלפני יום כיפור, את שמה.