הזוהר

הזוהר הוא החיבור המרכזי של הקבלה. זהו פירוש מיסטי עצום לתורה, הכתוב בארמית מלאכותית, ועוקב אחר רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בנדודיהם בגליל ובביאור הטעם הנסתר של הכתוב. תורתו בנויה סביב עשר הספירות, השכינה, וכוחם של מעשי האדם ושל התפילה לתקן את העולמות העליונים. המסורת מייחסת אותו לרבי שמעון, שחי אחרי חורבן בית שני.

מבחינה היסטורית הוא צץ בקסטיליה בשנות ה־1280–1290, ופורסם בידי רבי משה דה ליאון מגוודלחרה ובהמשך מאבילה. יצחק מעכו רשם דיווח שאלמנתו של דה ליאון אמרה שהוא כתב אותו בעצמו. גרשם שלום טען שדה ליאון הוא המחבר; חוקרים כגון יהודה ליבס רואים בו יצירה של חוג. הוא נדפס במנטובה ובקרמונה ב־1558–1560. הזוהר עיצב את קבלת צפת, את החסידות ואת התפילה היהודית, והוא עומד מאחורי העלייה לרגל בל״ג בעומר לקברו של רבי שמעון במירון.