אביי

אביי, ששמו הפרטי היה כנראה נחמני, נותר יתום מלידה וגודל בידי דודו רבה בר נחמני, ראש ישיבת פומבדיתא, ובידי אומנת שאת תרופותיה ועצותיה הוא מצטט פעמים רבות במילים «אמא אמרה לי». הוא למד אצל רבה ורב יוסף, ומילא את מקום רב יוסף בראש פומבדיתא עד מותו בסביבות 339. הוא היה כהן, מצאצאי בית עלי לפי התלמוד, שמשפחתו נגזר עליה למות צעירים; ראש השנה 18א אומר שאביי הגיע לשישים משום שצירף לימוד תורה לגמילות חסדים.

וויכוחיו עם חברו רבא, «הוויות דאביי ורבא», הפכו לדגם של עיון תלמודי. במחלוקותיהם ההלכה כרבא חוץ משישה מקרים, הנזכרים בראשי התיבות יע״ל קג״ם (בבא מציעא 22ב). הוא נודע בנועם הליכותיו, ולימד שאדם צריך תמיד להיות «ערום ביראה», להשיב רך, ולהרבות שלום עם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק (ברכות 17א).