קונסטנטינוס הגדול (ביזנטי)

קונסטנטינוס נעשה אדון האימפריה המערבית לאחר נצחונו בגשר מילוויוס בשנת 312, שייחס לאל הנוצרי, וקיסר יחיד בשנת 324. הוא הכשיר את הנצרות בשנת 313, כינס את מועצת ניקאה בשנת 325, ובשנת 330 הקדיש את בירתו החדשה, קונסטנטינופול, במקום ביזנטיון, העיר שנתנה את שמה לאימפריה הביזנטית המאוחרת. בסביבות 326 סיירה אמו הלנה בארץ הקודש, וקונסטנטינוס הורה להרוס את מקדשו של הדריאנוס בירושלים כדי לבנות את כנסיית הקבר, שהוקדשה בשנת 335 (אוסביוס, חיי קונסטנטינוס 3.25–40); כנסיות קמו גם בבית לחם ובהר הזיתים.

ירושלים, עיירה רומית שולית שנקראה אליה קפיטולינה מאז הדריאנוס, הפכה למרכז העלייה לרגל הנוצרית. עבור היהודים השינוי היה מבשר רעות: חוקי קונסטנטינוס כינו את היהדות «כת מגונה», ענשו יהודים שהטרידו מומרים לנצרות או מלו את עבדיהם, והותירו על כנו את האיסור על יהודים לגור בירושלים. הצליין מבורדו בשנת 333 מתאר יהודים שבאים פעם בשנה אל «אבן מנוקבת» בהר הבית כדי למשוח אותה, להתאבל ולקרוע את בגדיהם.