בלשאצר (בבל)

בלשאצר היה בנו של נבונאיד, מלך האימפריה הבבלית החדשה האחרון, וכיהן כיורש העצר וכעוצר בעת היעדרותו הממושכת של אביו מבבל.

הוא מופיע בדניאל 5 כשליט שערך משתה בכלי קודש שנלקחו מבית המקדש בירושלים. במהלך המשתה הופיעה כתובת מסתורית על קיר, ודניאל פירש אותו כאזהרה על נפילתה הקרובה של בבל.

הסיפור המקראי מציב את מותו של בלשאצר בעת הכיבוש הפרסי של בבל בשנת ⁦−539.⁩ כתובות בבליות מאשרות באופן עצמאי את קיומו ההיסטורי ואת סמכותו המדינית, אף שתיאורו כמלך ובן נבוכדנאצר שונה מהרישומים ההיסטוריים.