קופקסון

בסוף שנות ה־60 וב־70 יצרו מדעני מכון ויצמן מיכאל סלע, רות ארנון ודבורה טייטלבאום שרשראות סינתטיות של ארבע חומצות אמיניות שנועדו לחקות את החלבון הבסיסי של המיאלין, חלק מנדן העצב שעליו מתקפת טרשת נפוצה. במקום לגרום למחלה בחיות מעבדה, אחד מהם, ״קופולימר 1״, דיכא אותה. תעשיות התרופות טבע קיבלה רישיון לתרכובת ב־1987 ופיתחה אותה כגלטירמר אצטט, וב־1996 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי את התרופה כקופקסון לטרשת נפוצה מסוג התלקחויות והפוגות.

קופקסון נעשתה אחת מתרופות הטרשת הנפוצה הנמכרות ביותר בעולם, עם מכירות שנתיות של מעל 4 מיליארד דולר בשיאה, ובמשך שנים הייתה המוצר הרווחי ביותר של טבע והתרופה המצליחה ביותר מבחינה מסחרית שיצאה ממחקר ישראלי. היא הראתה כיצד מדע בסיסי במוסד ישראלי יכול להפוך לתרופה שמשמשת מאות אלפי חולים, וסייעה לבנות את תעשיות הביוטכנולוגיה והתרופות של המדינה.