מגילת הנחושת

בניגוד לכל מגילות ים המלח האחרות, כתב זה חקוק בלוחות נחושת ומונה כשישים וארבעה מקומות שבהם הוסתרו מטמונות של זהב, כסף וכלים, בכמויות המצביעות על אוצר עצום עד כדי כך שקשה להאמין לו. עברית שלו קרובה ללשון המשנה יותר משהיא קרובה לשאר המגילות, והכיוונים שבו מפנים לאתרים שאינם ניתנים עוד לזיהוי. הפירושים נעים בין אוצרות בית המקדש שהוסתרו לפני החורבן הרומי, ובין רכוש משותף של האיסיים, ובין חיבור פולקלוריסטי. דבר מן הנזכר בו לא נמצא מעולם, והוא נותר המסמך המוזר ביותר בקורפוס קומראן.