אלעזר בן יאיר

אלעזר בן יאיר היה קרוב משפחה של מנחם, מנהיג המורדים, ומצאצאיו של יהודה הגלילי, מייסד התנועה האנטי־רומית שיוספוס כינה בשם «הפילוסופיה הרביעית». הוא השתייך לסיקריים, שנקראו על שם הסיפות המעוקלות (sicae) שהסתירו מתחת לגלימותיהם. בשנת 66 תפסו הסיקריים את מבצר מצדה של הורדוס; כשמנחם נרצח בירושלים בידי מורדים יריבים, נמלט אלעזר אל המצדה והנהיג את הקהילה שעל ההר עד נפילתו בשנת 73. יוספוס מספר גם על פשיטה של הסיקריים על עין גדי בפסח, שבה נהרגו יותר מ־700 נשים וטף (מלחמת היהודים 4.402–405).

יוספוס שם בפיו שני נאומים ארוכים בלילה האחרון של המצור, שבהם הוא קורא ללוחמים למות בני חורין ולא לחיות כעבדי רומא (מלחמת היהודים 7.323–388); לפי התיאור מתו 960 גברים, נשים וטף, ורק שתי נשים וחמישה ילדים נותרו בחיים. בין שברי החרס הכתובים שמצא יגאל ידין במצדה יש אחד שכתוב עליו «בן יאיר», אולי גורלו שלו. בישראל של ימינו הפך לסמל הסירוב להיכנע.