רבי עקיבא

רבי עקיבא בן יוסף היה, לפי המסורת, רועה בור ועם הארץ אצל כלבא שבוע, העשיר מירושלים, עד גיל ארבעים בערך, אז נישאה לו בתו של כלבא שבוע, הנזכרת בשם רחל, ודחקה בו ללמוד, אף שאביה הדיר אותה מנכסיו (כתובות 62ב–63א; אבות דרבי נתן 6). התלמוד מספר שחזר אחרי עשרים וארבע שנים ועמו 24,000 תלמידים. הוא לימד בבני ברק, דרש הלכות מכל אות באותיות התורה, הניח יסודות למשנה, קרא ל«ואהבת לרעך כמוך» כלל גדול בתורה, הגן על שיר השירים בתואר «קודש קודשים» (משנה, ידיים 3:5), ולימד ש«הכול צפוי והרשות נתונה» (אבות 3:15).

הוא הכריז על שמעון בר כוסיבא כמשיח והחיל עליו את הפסוק «דרך כוכב מיעקב» (תלמוד ירושלמי, תענית 4:5). כשהדריאנוס אסר ללמוד תורה, המשיך עקיבא ללמד, והסביר במשל השועל והדגים שיהודים בלא תורה כדגים מחוץ למים. הרומאים סרקו את בשרו במסרקות ברזל, והוא מת באמרו שמע ישראל, כשנשמתו יצאה בתיבת «אחד» (ברכות 61ב). הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות הנזכרים ביום כיפור ובתשעה באב, ומיתת תלמידיו מתאבלים עליה בימי ספירת העומר.