העלייה הרביעית

בין 1924 ל־1929 הגיעו כ־80,000 יהודים, כמחציתם מפולין, שם מדיניות המסים של שר האוצר ולדיסלב גראבסקי פגעה קשות בבעלי חנויות ובאומנים יהודים; היא נקראת לעיתים קרובות ״עליית גראבסקי״. באותו זמן כמעט סגר חוק ההגירה של ארצות הברית משנת 1924 את שערי אמריקה בפני יהודי מזרח אירופה. בניגוד לחלוצים שקדמו להם, רוב העולים היו משפחות מהמעמד הבינוני שהביאו חסכונות קטנים והתיישבו בעיירות. תל אביב גדלה מכ־15,000 תושבים ב־1922 לכ־40,000 עד 1926, וערים חדשות כגון הרצליה ובני ברק נוסדו ב־1924.

הפריחה בנתה את חנויותיה, בתי המלאכה, ענף הבנייה והמפעלים הראשונים של תל אביב, ובאותן שנים החל הטכניון ללמד בחיפה ב־1924 והאוניברסיטה העברית נפתחה בהר הצופים ב־1925. משבר כלכלי חמור ב־1926–1927 הביא אבטלה המונית והוביל אלפים לעזוב שוב, ועם זה המודל העירוני והיזמי של העלייה הזאת התברר כמתמיד כקיבוצי החלוצים.