חיים נחמן ביאליק

ביאליק נעשה המשורר הלאומי של התחייה העברית, וכתב ברגע שבו לעברית כמעט שאין דוברים חיים והיא חייבת להימתח כדי לשאת רגש מודרני. נשלח לתעד את קישינב ב־1903, וכותב בעיר ההרגה, שאינו מפנה את זעמו אל הרוצחים אלא אל הפסיביות היהודית, והשיר שינה את הטמפרטורה המדינית של דור. הוא ערך גם את ספר האגדה עם רבניצקי, והנגיש את החומר הסיפורי של התלמוד לקוראים רגילים. הוא התיישב בתל אביב, שם ביתו ורעיון עונג שבת שלו נעשו מוסדות קבועים בתרבות העברית החדשה.