חנה סנש

נולדה למשפחה ספרותית הונגרית מתבוללת, סנש פונה לציונות כנערה, מהגרת ב־1939 ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ואחר כך מצטרפת לקיבוץ שדות ים. היא מתנדבת ליחידה של צנחנים יהודים מהיישוב בארגון בריטי, שנשלחה לאירופה הכבושה כדי לסייע לטייסי בעלות הברית וליצור קשר עם קהילות יהודיות, וצונחת ביוגוסלביה במארס 1944. בחצותה להונגריה היא נתפסת, נכלאת ומעונה, ומסרבת לחשוף את קודי הקשר שלה אף כשמביאים לפניה את אמה, ומוצאת להורג בירייה בבודפשט ב־7 בנובמבר 1944, בגיל עשרים ושלוש. שיריה, ובמיוחד אלי, אלי (״הליכה לקיסריה״), נכנסים לקאנון העברי, והיא נעשית הדמות המרכזית של אותה משימה קטנה של כשלושה תריסרי צנחנים, שבעה מהם נהרגו: היא הצילה מעטים, אך היא נותרה הניסיון הזכור ביותר של היישוב להגיע ליהודי אירופה בימי השואה.