תולדות ישראל והעם היהודי

ציר זמן›גלות בבל

הפחה גדליהו

−586 – −582

שנים עבריות: 3338–3339 (ג׳של״ח–ג׳של״ט)

פתיחה בציר הזמן האינטראקטיבי

אחרי נפילת ירושלים לא סיפח נבוכדנאצר את יהודה לגמרי. הוא מינה את גדליהו בן אחיקם למושל על העניים והאיכרים שנשארו, יהודאי ולא פקיד בבלי, וחבר במשפחת שפן ששירתה את יאשיהו והגנה על ירמיהו. גדליהו קבע את מושבו במצפה, משום שירושלים הייתה ערימת חורבות, ואמר לשארית לקבל את השלטון הבבלי, לנטוע ולאסוף את קציר הקיץ. פליטים שברחו למואב, לעמון ולאדום החלו לשוב. במשך כמה חודשים נראה היה שמשהו יוכל לשרוד בארץ.

ישמעאל בן נתניה, מצאצאי בית המלוכה של דוד, בגיבוי בעלים מלך עמון, ראה משתף פעולה יושב במקום שמלך צריך לשבת בו. יוחנן בן קרח הזהיר את גדליהו מפני הקשר והציע להרוג את ישמעאל תחילה; גדליהו סירב להאמין לדיווח ואסר זאת. ישמעאל בא למצפה עם עשרה אנשים, אכל על שולחנו של גדליהו ורצח אותו שם, יחד עם היהודאים שנכחו והחיל הבבלי, ואחר כך הרג שבעים עולי רגל שנסעו אל אתר בית המקדש החרב, וברח לעמון.

התוצאות היו כבדות ממעשה עצמו. הקהילה ששרדה, בטוחה שבבל תנקום, ברחה למצרים וכפתה על ירמיהו הנביא ללכת עמה, בניגוד לעצתו המפורשת שיישארו. כל שנותר משלטון עצמי יהודי ביהודה הגיע לקצו; מרכז החיים היהודיים עבר כליל לבבל ולמצרים עד השיבה בימי כורש חמישים שנה אחר כך. המסורת היהודית מציינת את ההרג בצום גדליה ב־3 בתשרי, היום שאחרי ראש השנה, הצום היחיד המציין את מותו של אדם יחיד, מתוך הנימוק שאובדן שרידי האוטונומיה היהודית האחרונים שקול לשריפת בית המקדש.

שנים עבריות
3338–3339 (ג׳של״ח–ג׳של״ט)
מקום
המצפה
Category
מושלים
חלק מתוך
גלות בבל

לקריאת הטקסט

באותו זמן

אירועים

מקראימושל