הנביא יחזקאל (גלות)

יחזקאל בן בוזי, כוהן, הוגלה לבבל עם המלך יהויכין בשנת ⁦−597⁩ וישב בין הגולים בתל אביב שעל נהר כבר, ליד ניפור. בשנת ⁦−593,⁩ השנה החמישית לגלות, ראה את החזון הפותח את ספרו: סערה מצפון, ארבע חיות בעלות ארבעה פנים, אופנים ״מלאים עינים״, ומעליהם דמות כבוד אלוהים על כסא. הוא הציג את נבואותיו במעשים: שכב על צדו 390 יום ואחר כך 40 לצד דגם חרס של ירושלים הנצורה, גילח את ראשו וחילק את השיער, ונאסר עליו להתאבל כשאשתו, ״מחמד עיניך״, מתה. הוא ראה את כבוד אלוהים עוזב את בית המקדש לפני חורבנו, ולימד ש״הנפש החוטאת היא תמות״, ודחה את המשל שבו שיני הבנים תקהינה מבוסר האבות.

אחרי ⁦−586⁩ פנה לשיקום: עמק העצמות היבשות קם לתחייה (פרק 37) ותוכנית מפורטת של בית מקדש וארץ עתידיים (פרקים 40–48). חזונו הפותח, הנקרא בשבועות, נעשה שורש המיסטיקה היהודית של המרכבה, והתלמוד (שבת 13ב) מספר שחנניה בן חזקיה שרף 300 גרבי שמן לנרות בעבודתו ליישב את הספר עם התורה. קבר מסורתי של יחזקאל עומד באל־כפל שבעיראק.