הנביא עובדיה (יהודה)

ספר עובדיה, באורך 21 פסוקים בלבד, הוא הקצר שבספרי התנ״ך. הוא מגנה את אדום, העם שירד מעשו אחי יעקב, על התנהגותו בעת נפילת ירושלים: האדומים עמדו מנגד בעוד זרים שבו את חילו של יעקב והפילו גורל על העיר, שמחו לאידה של יהודה, בזזו וארבו בפרשת הדרכים להכרית פליטים (פסוקים 11–14). הנביא לועג לגאוותה של אדום במבצרי הסלע שלה, ״אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך״, ומכריז: ״כאשר עשית יעשה לך״.

תהילים 137 שומר את אותו זיכרון של האדומים קוראים ״ערו ערו עד היסוד בה״ ביום נפילת ירושלים. דבר ודאי אינו ידוע על עובדיה עצמו; התלמוד (סנהדרין 39ב) מזהה אותו עם עובדיה, הממונה על ביתו של אחאב ירא האלוהים, שהחביא מאה נביאים מפני איזבל, וקורא לו גר אדומי. בספרות חז״ל הפכה אדום מאוחר יותר לכינוי קוד לרומא. הפסוק האחרון בספר, ״ועלו מושיעים בהר ציון... והייתה לה׳ המלוכה״, נאמר מדי יום אחרי שירת הים בתפילות הבוקר.