כלב

כלב בן יפונה, משבט יהודה, היה אחד משנים עשר האנשים ששלח משה ממדבר פארן לתור את ארץ כנען. המרגלים הביאו אשכול ענבים שנשאו שניים על מוט, אך עשרה מהם סיפרו על ארץ של ענקים ״אוכלת יושביה״. כלב השתיק את העם: ״עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה״, וקרע בגדיו עם יהושע כשביקשו לשוב למצרים (במדבר 13–14). מכל המבוגרים שיצאו ממצרים רק שניים אלה הורשו להיכנס לארץ. ארבעים וחמש שנים אחר כך, בגיל 85, אמר כלב ליהושע שהוא חזק כביום ששלחו משה, ביקש את חברון והוריש את שלושת בני הענק (יהושע 14–15).

התורה מציגה את כלב כמי ש״מילא אחרי ה׳״ כשההמון לא עשה כן. התלמוד (סוטה 34ב) מספר שהלך לבדו להתפלל על קברי האבות בחברון כדי להינצל מעצת המרגלים, ומסורת חז״ל עושה אותו בעלה של מרים (סוטה 11ב).