מרים

מרים, אחותם הגדולה של אהרן ומשה, מזוהה במסורת עם האחות חסרת השם שצפתה בתינוק משה בתיבתו על היאור ודאגה שאמם, יוכבד, תניק אותו (שמות 2). לאחר קריעת ים סוף «מרים הנביאה» לקחה תוף ויצאה בראש הנשים במחול, שרה «שירו לה׳ כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים» (שמות 15:20–21). כשהיא ואהרן דיברו במשה בעניין האישה הכושית שנשא, לקתה בצרעת; משה התפלל את התפילה הקצרה ביותר במקרא, «אל נא רפא נא לה» (במדבר 12). היא מתה בקדש בשנת הארבעים לנדודים (במדבר 20:1).

מיכה 6:4 מונה אותה עם משה ואהרן כשלושת המנהיגים ששלח אלוהים לפני ישראל. מכיוון שהעם נשאר ללא מים מיד לאחר מותה, אומר התלמוד (תענית 9א) שבאר מופלאה ליוותה את ישראל בזכותה, «באר מרים». משפחות רבות מניחות כיום כוס מרים בליל הסדר.