המשכן

שמות 25–31 מוסרים את ההוראות שקיבל משה בהר סיני למקדש נייד, ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ (שמות 25:8), ושמות 35–40 מספר כיצד נבנה מנדבות העם בידי בעלי המלאכה בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן. חצר של קלעים באורך 100 אמה וברוחב 50 אמה הקיפה את אוהל מועד, שבו היו המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת, ומאחורי הפרוכת קודש הקודשים עם ארון הברית והלוחות מתחת לשני כרובים מזהב. ביום הראשון לחודש הראשון בשנה השנייה ליציאת מצרים, ב־1 בניסן 2449, הקים אותו משה; ענן כיסה את האוהל ו״כבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות 40:17, 34).

המשכן נדד עם ישראל במדבר, ולימים עמד בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון עד שבית המקדש של שלמה החליף אותו. תבניתו שימשה דגם לשני בתי המקדש, ו־39 סוגי המלאכה ששימשו לבנייתו קובעים את המלאכות האסורות בשבת (משנה שבת 7:2; שבת 49ב).