משה

לפי ספר שמות נולד משה לעמרם וליוכבד משבט לוי בעת שפרעה הטביע בנים עבריים; הוא הוסתר בתיבה על היאור, נמצא וגודל בידי בת פרעה. לאחר שהרג משגיח מצרי ברח למדין, נשא את צפורה בת יתרו ורעה צאן עד שאלוהים דיבר אליו מן הסנה הבוער בחורב (שמות 3). בגיל 80, יחד עם אהרן, התייצב מול פרעה בעשר המכות, מדם ועד מכת בכורות, הוציא את ישראל בפסח הראשון ודרך ים סוף שנבקע. במדבר באו המן, המים מן הצור והניצחון על עמלק; בסיני קיבל את עשרת הדברות, שבר את הלוחות לאחר עגל הזהב ובנה את המשכן. כשנמנע ממנו להיכנס לארץ לאחר שהכה בסלע במי מריבה, נשא את נאומי ספר דברים בערבות מואב ומת בהר נבו בגיל 120, «לא כהתה עינו» (דברים 34:7), בקבר לא נודע.

יהודים קוראים לו משה רבנו; התורה היא «תורת משה», ודברים 34:10 אומר שלא קם נביא כמוהו. באופן בולט, ההגדה של פסח מזכירה אותו רק פעם אחת.