אהרן (כהן גדול)

אהרן, מבוגר ממשה בשלוש שנים, היה פה לו לפני פרעה; המקרא מספר שמטהו הפך לנחש שבלע את מטות החרטומים, ושהכה את היאור כדי להתחיל את המכות (שמות 7–8). בסיני, בעוד משה בהר, עשה את עגל הזהב (שמות 32). הוא ובניו נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר הוקדשו לכהונה במשכן החדש, ואהרן לבש את בגדי שמות 28: האפוד, החושן ובו שתים עשרה אבנים לשבטים, האורים והתומים וציץ זהב חקוק «קדש לה׳». לאחר מרד קורח מטהו לבדו פרח והוציא שקדים (במדבר 17). הוא מת בהר ההר בגיל 123, בשנת הארבעים לאחר יציאת מצרים, וישראל התאבלו עליו שלושים יום.

הלל לימד: «הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום» (אבות 1:12). צאצאיו, הכוהנים, עדיין מברכים את ברכת כוהנים שניתנה לו (במדבר 6:24–26), טקסט שנמצא על שני קמעות כסף זעירים מכתף הינום בירושלים (בערך ⁦−600⁩), פסוקי המקרא העתיקים ביותר ששרדו.