הנביא שמעיה (יהודה)

שמעיה, "איש האלהים", דיבר ברגע המדויק שבו התפלגה הממלכה. כשרחבעם כינס 180,000 לוחמים מיהודה ומבנימין כדי להחזיר בכוח את השבטים הצפוניים, מסר שמעיה את דבר אלוהים: "לא תעלו ולא תלחמון עם אחיכם בני ישראל, שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה". באופן מפתיע ציית המלך והצבא ושבו לבתיהם (מלכים א׳ 12:21–24). בשנה החמישית לרחבעם פלש שישק מלך מצרים ולכד את ערי המצורות של יהודה. שמעיה אמר למלך ולשרים: "אתם עזבתם אתי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק"; הם התכנעו, ואלוהים חס על ירושלים מחורבן, אף ששישק נשא את אוצרות בית המקדש והארמון, ובהם מגיני הזהב של שלמה (דברי הימים ב׳ 12:2–9).

מסע שישק הוא אחד האירועים המקראיים הקדומים ביותר שאושרו מחוץ למקרא: שושנק הראשון רשם את הערים שכבש בכנען על שער הבובסטים בקרנק, ושבר ממצבת הניצחון שלו נמצא במגידו.