הנביא עידו (יהודה)

עדו החוזה מוכר רק מספר דברי הימים, המצטט את כתביו כמקורות לשלושה מלכויות: "חזות עדו החוזה על ירבעם בן נבט" למלכות שלמה (דברי הימים ב׳ 9:29), "דברי שמעיה הנביא ועדו החוזה" לרחבעם (דברי הימים ב׳ 12:15), ו"מדרש הנביא עדו" לאביה (דברי הימים ב׳ 13:22). הצירוף האחרון הוא אחד השימושים הראשונים במקרא במילה מדרש, שהתפתחה אחר כך לציין פרשנות חז״ל למקרא.

אף אחת מן היצירות הללו לא שרדה, ואין מצוטטת נבואה שלו. יוספוס (קדמוניות היהודים 8.231) קורא ידון ל"איש האלוהים מיהודה" האלמוני שהתעמת עם ירבעם על המזבח בבית אל (מלכים א׳ 13), והמסורת הרבנית מזהה אותו גם היא עם עדו. הוא שונה מעדו סבו של הנביא זכריה, מימי השיבה מבבל.