הנביאה חנה

חנה הייתה אמו של שמואל הנביא, וחיה בסוף תקופת השופטים, כשהמשכן עמד בשילה. תחילה הייתה חשוכת ילדים והתפללה בלב נשבר לאלוהים על בן, והבטיחה שאם תיברך בילד תקדיש אותו לעבודת האל. תפילתה נענתה בלידת שמואל, שאותו הביאה אחר כך לשילה לשרת תחת עלי הכהן הגדול.

חנה נזכרת במסורת היהודית כאחת משבע נביאות ישראל. שירת התודה שלה בשמואל א׳ 2 נחשבת נבואית משום שהיא מדברת לא רק על שמחתה האישית, אלא גם על הרמת השפלים בידי אלוהים, השפלת הגאים וחיזוק משיחו העתידי. סיפורה מסמן את המעבר מתקופת השופטים אל עליית הנבואה והמלוכה בישראל.