המלך שאול

לפי שמואל א׳, שאול בן קיש, בנימיני גבוה קומה, יצא לחפש את אתונות אביו האבודות ונמשח בידי שמואל הנביא בצוף, ואחר כך נבחר בגורל במצפה. הוא הוכיח את עצמו בהצלת יביש גלעד מנחש העמוני, שאיים לנקור את עין ימין של כל איש שם, ומהלומתו הנועזת של בנו יהונתן על מצב הפלשתים במכמש הצית ניצחון גדול. אך שאול הקריב קרבן בגלגל בלי להמתין לשמואל, ואחר כך חמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן, וגרם בכך לתוכחת שמואל "הנה שמוע מזבח טוב" ולהודעה שמלכותו לא תקום (שמואל א׳ 13, 15). מעונה ברוח רעה וקנא בדוד ("הכה שאול באלפו ודוד ברבבותיו"), ורדף אותו שנים. ערב קרבו האחרון התייעץ עם בעלת האוב בעין דור, ואז מת בהר הגלבוע עם שלושה מבניו, ובהם יהונתן.

קינת דוד, "איך נפלו גבורים" (שמואל ב׳ 1), היא אחת הקינות הגדולות של המקרא. בירתו של שאול, גבעה, מזוהה עם תל אל־פול שמצפון לירושלים, שם חפר וו. פ. אולברייט ב־1922 מבצר שייחס לשאול.