פרשת דרייפוס

ב־1894 הואשם הקפטן אלפרד דרייפוס, קצין תותחנים יהודי מאלזס, במסירת סודות צבאיים לגרמניה על סמך רשימה בכתב יד אחת, ה״בורדרו״. בית דין צבאי חשאי הרשיע אותו בדצמבר 1894. בינואר 1895 הוסר ממנו דרגתו בפומבי בעוד ההמון צועק ״מוות ליהודים!״, והוא נשלח לאי השד. ב־1896 זיהה הקולונל ז׳ורז׳ פיקאר את הבוגד האמיתי, הרוזן הרס דה אסטרהאזי, אך הצבא כיסה על האמת וזיכה את אסטרהאזי.

ב־13 בינואר 1898 פרסם אמיל זולא את ״אני מאשים...!״, שפילג את צרפת לשני מחנות. בית דין צבאי שני ברן ב־1899 הרשיע שוב את דרייפוס; הוא זכה לחנינה, ורק ב־1906 זוכה לחלוטין והוחזר לדרגתו. תאודור הרצל סיקר את המשפט כעיתונאי בפריז של הנויה פרייה פרסה בווינה. מאוחר יותר אמר ששנאת היהודים שראה בארץ זכויות האדם שכנעה אותו שהתבוללות אינה יכולה להגן על היהודים.