א״ד גורדון

אהרן דוד גורדון נולד ב־1856 בפודוליה שבאימפריה הרוסית, ובילה למעלה מעשרים שנה כפקיד באחוזה שניהלה משפחת גינצבורג. ב־1904, בגיל 48, עלה לארץ ישראל העות׳מאנית והתעקש לעבוד כפועל חקלאי, תחילה בכרמים ובפרדסים של פתח תקווה וראשון לציון, ובהמשך בגליל. את שנותיו האחרונות בילה בדגניה, שם מת ב־1922 ושם נקבר.

מסותיו לימדו ״דת העבודה״: הגלות ניתקה את היהודים מן הטבע ומעבודת הגוף, ורק בעבודת האדמה בידיהם יכולים לרפא את עצמם כיחידים וכעם. הוא היה המנחה הרוחני של מפלגת הפועל הצעיר ושל חלוצי העלייה השנייה. תנועת הנוער גורדוניה נקראה על שמו, ורעיונותיו סייעו לעצב את הקיבוץ.