מקס נורדאו

מקס נורדאו נולד כשמעון מקסימיליאן זיידפלד בפשט ב־1849, בן לרב. הוא נעשה רופא בפריז ומבקר מפורסם של החברה האירופית עם ״השקרים המקובלים של תרבותנו״ (1883) ו״ניוון״ (1892). בהלם, כמו הרצל, מהאנטישמיות של שנות ה־1890, נעשה בעל בריתו הקרוב ביותר של הרצל והיה ממייסדי ההסתדרות הציונית בקונגרס הציוני הראשון בבזל ב־1897, שבו שימש סגן נשיא וסייע בניסוח תוכנית בזל, שקראה למולדת לעם היהודי בארץ ישראל המובטחת בחוק ציבורי. נאומיו על מצב היהודים פתחו קונגרסים רבים, וב־1898 קרא ל״יהדות של שרירים״.

ב־1903 הגן על תוכנית אוגנדה כעל מקלט לילה זמני, ומתנגד צעיר ירה בו בנשף חנוכה בפריז. אחרי מות הרצל סירב להנהגת התנועה. הוא מת בפריז ב־1923, וב־1926 הועברו שרידיו לקבורה מחדש בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.