ייסוד תל אביב

ב־11 באפריל 1909 התקבצו 66 משפחות יהודיות על דיונות החול מצפון ליפו וחילקו בהגרלה את המגרשים בשכונתם החדשה, בהגרלת שמות ומספרי מגרשים שנכתבו על צדפים. אגודתם, אחוזת בית, בהנהגת עקיבא אריה וייס, רצתה פרבר גן עברי נקי ומודרני הרחק מיפו הצפופה. ב־1910 שינו התושבים את שמה לתל אביב, כותרת תרגומו העברי של נחום סוקולוב לרומן אלטנוילנד של הרצל, שם שנלקח מיחזקאל 3:15. ברחובותיה הראשונים היו שדרות רוטשילד ורחוב הרצל, שבסופו הגימנסיה העברית הרצליה.

בהנהגת מאיר דיזנגוף, ראשה ובהמשך ראש עירייה ברוב השנים מ־1911 עד מותו ב־1936, גדלה תל אביב לעיר העברית הראשונה ולמרכז העיתונות, התיאטרון, ההוצאה לאור והמסחר של היישוב. ב־14 במאי 1948 הכריז דוד בן־גוריון על עצמאות ישראל בביתו לשעבר של דיזנגוף בשדרות רוטשילד. אלפי מבני הבאוהאוס שלה משנות ה־1930 זיכו אותה ב־2003 במעמד אתר מורשת עולמית של אונסק״ו, ״העיר הלבנה״.