ירי הסקאדים על ישראל

בשעות המוקדמות של ה־18 בינואר 1991, יום אחרי שקואליציית בעלות הברית בראשות האמריקנים פתחה במלחמה אווירית נגד עיראק, פגעו טילי הסקאד העיראקיים הראשונים בתל אביב ובחיפה. סדאם חוסיין קיווה למשוך את ישראל למלחמה ולנתק את חברות הקואליציה הערביות. במשך שישה שבועות פגעו בישראל כארבעים סקאדים, רובם באזור תל אביב ורמת גן, וגרמו נזק לאלפי בתים. מחשש לראשי נפץ כימיים חילקה הממשלה לכל אזרח ערכת מסכת גז, ובכל אזעקה סגרו משפחות את עצמן בחדר אטום, חלונותיו מכוסים ביריעות פלסטיק, והאזינו לרדיו עד להודעת ההרגעה. מעטים נהרגו מן הפיצוצים עצמם, אך עשרות נוספים מתו מהתקפי לב ומחנק במסכות הגז.

לבקשת הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב נמנעה ממשלת יצחק שמיר מלתקוף את עיראק, דבר שלא קרה בישראל קודם; סוללות פטריוט אמריקניות הובהלו לארץ. המלחמה הסתיימה ב־28 בפברואר 1991, שהיה פורים. הסקאדים הראו עד כמה חשוף העורף הישראלי, ודחפו את ישראל להאיץ את תוכנית ההגנה מטילים חץ וליצור ב־1992 את פיקוד העורף של צה״ל.