יוסף

בראשית 37–50 מספר שיוסף, בנה הבכור של רחל וחביב יעקב, קיבל כתונת פסים וחלם על אלומות וכוכבים המשתחווים לו. אחיו הקנאים מכרו אותו בדותן לסוחרים בעשרים כסף. במצרים שירת בבית פוטיפר, נכלא על לא עוול בעלילת אשת פוטיפר, ופתר את חלומות שר המשקים ושר האופים של פרעה. כשנקרא לפרעה פתר את שבע הפרות הבריאות ושבע הרזות כשבע שנות שובע ואחריהן שבע שנות רעב, ובגיל 30 הושם למושל על מצרים, נקרא צפנת פענח ונשא את אסנת, בת כוהן און. כשבאו אחיו לקנות תבואה בחן אותם בעניין בנימין והגביע של כסף, ואז התוודע אליהם אחרי תחנוני יהודה (בראשית 45) והושיב את המשפחה בגשן.

הוא מת בגיל 110 והשביע את בני ישראל להעלות את עצמותיו ממצרים; משה לקח אותן ביציאת מצרים והן נקברו בשכם (יהושע 24:32), שם קבר יוסף עדיין נערץ. בניו אפרים ומנשה הפכו לשני שבטים, ובליל שבת הורים יהודים מברכים את בניהם: «ישמך אלהים כאפרים וכמנשה». המסורת קוראת לו יוסף הצדיק.