יעקב (ישראל)

בראשית מספר שיעקב נולד אוחז בעקב תאומו עשיו, קנה את בכורת עשיו תמורת נזיד עדשים, ולקח את ברכת אביהם במרמה. בברחו אל דודו לבן בחרן חלם בבית אל על סולם ומלאכים עולים ויורדים בו (בראשית 28). הוא עבד שבע שנים בעד רחל, קיבל במקומה את לאה, ועבד שבע שנים נוספות; מלאה, רחל, בלהה וזלפה נולדו שנים עשר בנים ובת, דינה. בשובו אחרי עשרים שנה נאבק עם איש מסתורי עד עלות השחר במעבר יבוק ונקרא ישראל, «כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל» (בראשית 32:29), והוא נותר צולע. הוא עשה שלום עם עשיו, איבד את רחל בלידת בנימין ליד בית לחם, ובגיל 130 ירד למצרים, ושם מת בגיל 147 לאחר שברך את בניו (בראשית 49). הוא נקבר במערת המכפלה.

שמו החדש הפך לשם העם כולו, בני ישראל, ובשנת 1948 לשם המדינה המודרנית. סצנת ההיאבקות היא מקור האיסור הכשר לאכול את גיד הנשה (בראשית 32:33), הנשמר עד היום, והתלמוד מייחס ליעקב את תפילת ערבית.