רחל

בראשית 29 מספר שיעקב, שברח מעשו, פגש את רחל, הבת הצעירה של דודו לבן, ליד באר סמוך לחרן, וגלל את האבן מעל הבאר בשביל צאנה. הוא עבד שבע שנים בשבילה, ״ויהיו בעיניו כימים אחדים״, אך בליל החתונה נתן לו לבן את לאה במקומה; יעקב נשא את רחל כעבור שבוע ועבד שבע שנים נוספות. שנים ארוכות הייתה עקרה, ונתנה לו את שפחתה בלהה, אם דן ונפתלי, ולבסוף ילדה את יוסף. בדרך לאפרת, היא בית לחם, מתה בלידת בנימין, שקראה לו בן־אוני, ״בן צערי״, ויעקב הציב מצבה על קברה (בראשית 35:16–20).

ירמיהו שומע ״רחל מבכה על בניה״ ואת הבטחת אלוהים ש״ושבו בנים לגבולם״ (ירמיהו 31:14–16); המדרש (בראשית רבה 82:10) אומר שיעקב קבר אותה בצד הדרך כדי שתוכל להתפלל בעד הגולים העוברים שם. קבר רחל בכניסה לבית לחם מושך עולי רגל יהודים מאות שנים; משה מונטיפיורי שיפץ אותו ב־1841.