הפילוג השומרוני

השומרונים, הקוראים לעצמם שומרים, ״שומרי״ התורה, מייחסים את מוצאם לשבטי הצפון אפרים ומנשה ולכוהנים לוויים, וסבורים שהר גריזים מעל שכם, ולא ירושלים, הוא המקום שבחר האל. מלכים ב׳ 17:24–41 מספר מוצא אחר: אחרי נפילת שומרון יישבו האשורים בארץ אנשים מבבל, מכותה, מעוה, מחמת ומספרוים, והללו ערבבו את עבודת ה׳ בעבודת אלוהיהם שלהם; ומכאן השם הרבני כותים. הקרע היה הדרגתי. נחמיה התעמת עם סנבלט, פחת שומרון, וגירש נכד של הכהן הגדול שהיה חתן סנבלט (נחמיה 13:28), וחפירותיו של יצחק מגן תארכו את המתחם הקדוש הראשון בהר גריזים אל אמצע המאה ה־5 לפני המניין הרגיל.

יוספוס (קדמוניות היהודים, ספרים 11 ו־13) מתאר את מקדש גריזים ואת חורבנו בידי החשמונאי יוחנן הורקנוס בסביבות ⁦−110,⁩ שהפך את הקרע לקבוע. השומרונים שומרים על תורה משלהם בכתב העברי העתיק, שבעשרת הדיברות שלהם נכללת מצווה לבנות מזבח בהר גריזים, ועל כהונה גדולה משלהם. כ־900 שומרונים חיים כיום בהר גריזים ובחולון, ועדיין מקריבים בהר את קרבן הפסח.