ייסוד ישיבת סורא

בסביבות שנת 225, כמה שנים לאחר שחזר מארץ ישראל, שם למד אצל רבי יהודה הנשיא, ייסד רב ישיבה בסורא שעל הפרת בבבל. יחד עם פומבדיתא, שייסד דור אחר כך תלמידו רב יהודה בר יחזקאל אחרי חורבן נהרדעא בשנת 259, הפכה לאחת משתי הישיבות הגדולות של יהדות בבל. פעמיים בשנה, בחודשי אדר ואלול, אספו אסיפות הכלה אנשי עמל מכל בבל ללימוד מסכת שהוכרזה מראש.

בימי רב אשי, שעמד בראש סורא בערך מ־375 עד 427, החלה עריכת התלמוד הבבלי; ראשי סורא המאוחרים נשאו את התואר גאון והשיבו לשאלות של קהילות יהודיות עד לספרד ולצפון אפריקה. רב עמרם גאון מסורא שלח את הסידור השלם הראשון בסביבות 860, ורב סעדיה גאון עמד בראש הישיבה מ־928. סורא עברה לבגדד בסביבות 900 ודעכה בראשית שנות ה־1000, לאחר כשמונה מאות שנות סמכות.