רבי יוחנן בר נפחא

רבי יוחנן בר נפחא («בן הנפח») למד בנעוריו לפני רבי יהודה הנשיא והיה לאמורא המוביל של ארץ ישראל, שעמד שנים רבות בראש הישיבה בטבריה. תלמידים באו מבבל ללמוד ממנו, ופסקיו הם עמוד השדרה של התלמוד הירושלמי; הרמב״ם אף מכנה אותו עורכו, אף שהושלם זמן רב לאחר מותו. התלמוד מתאר אותו כיפה להפליא (בבא מציעא 84א) ואדם של צער רב שקבר עשרה בנים ונשא עצם קטנה של האחרון כאות אבל (ברכות 5ב).

שותפותו עם ריש לקיש, השודד לשעבר שהביא לתורה, היא אחד הסיפורים המרגשים ביותר בתלמוד: לאחר ריב מר מת ריש לקיש, ורבי יוחנן שוטט וקרא «איכא בר לקישא?» עד שמת גם הוא מצער (בבא מציעא 84א). ככלל ההלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ואף נגד חכמי בבל רב ושמואל, אות למעמדו.