רב / אבא אריכא

אבא בר איבו, הנקרא אבא אריכא («הגבוה») והידוע פשוט בשם רב, היה יהודי בבלי שעלה לארץ ישראל עם דודו רבי חייא ולמד אצל רבי יהודה הנשיא, בשלב האחרון של עריכת המשנה. לפי איגרת רב שרירא גאון חזר לבבל בסביבות שנת 219 ולימים ייסד את הישיבה בסורא שעל הפרת, שם לימד עד מותו בשנת 247. סמכותו הייתה גדולה כל כך עד שהתלמוד אומר «רב תנא הוא ופליג» על החכמים הקדומים (עירובין 50ב).

רב וחברו שמואל מנהרדעא פתחו את עידן האמוראים הבבליים. ויכוחיהם הרבים ממלאים את התלמוד, והכלל הוא שההלכה כרב באיסורים ובשמואל בדיני ממונות (בכורות 49ב). המסורת מייחסת לרב את נוסח תפילות המוסף של ראש השנה, ובהן עלינו, ותפילתו האישית שנזכרת בברכות 16ב הפכה לברכת החודש הנאמרת בבתי הכנסת בשבת שלפני ראש חודש.