התניא

התניא, המכונה גם ״ליקוטי אמרים״, מאת רבי שניאור זלמן מליאדי, הודפס לראשונה בסלאוויטה ב־1796. שמו בא ממילתו הראשונה, ״תניא״, המצטטת מאמר בתלמוד (נידה 30ב) שלפני הלידה משביעים כל נשמה: ״תהי צדיק ואל תהי רשע״. חלקו הראשון, ״ספר של בינוניים״, מתאר את הבינוני: אדם שעדיין חש במשיכת היצר הרע אך אינו נכנע לו לעולם במעשה, בדיבור או במחשבה. הוא מסביר את המאבק בין הנפש האלוהית לנפש הבהמית שבכל יהודי, ואיך יכול השכל להוביל את הלב לאהבה וליראת אלוהים. מהדורות מאוחרות הוסיפו ארבעה חלקים נוספים על יחוד ה׳, תשובה ואיגרות לחסידים.

התניא נעשה טקסט היסוד של חסידות חב״ד, ״תורה שבכתב של החסידות״, ונלמד מדי יום בידי חסידי חב״ד. תחת הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הודפס באלפי מהדורות בערים ובעיירות ברחבי העולם, רבות מהן בארץ ישראל.