נפוליאון בונפרט (צרפת)

נפוליאון בונפרט פלש למצרים ב־1798 ולארץ ישראל בפברואר 1799. הוא כבש את אל־עריש, עזה ויפו, שבה הרג אלפי שבויים, ומ־20 במרץ עד 21 במאי 1799 צר על עכו. העיר הוגנה בידי מושלה אחמד אלג׳זאר, יועצו היהודי חיים פרחי, וטייסת בריטית בפיקוד סר סידני סמית׳, ונפוליאון נאלץ לסגת למצרים. ב־22 במאי 1799 דיווח עיתון הממשלה הצרפתי, Le Moniteur, שקרא ליהודי אסיה ואפריקה להתאסף תחת דגלו כדי להקים מחדש את ירושלים העתיקה. לא שרד מקור, ורוב ההיסטוריונים מפקפקים בנוסח המלא יותר שפורסם ב־1940.

כקונסול ראשון מסוף 1799 וכקיסר מ־1804 עד נפילתו ב־1815, הפיץ נפוליאון את האמנציפציה שהמהפכה הצרפתית העניקה ליהודי צרפת ב־1791: צבאותיו הפילו חומות גטאות באיטליה והעניקו ליהודים זכויות אזרח בהולנד, בחבל הריין ובווסטפאליה. הוא כינס גם את אסיפת הנכבדים ואת הסנהדרין הגדולה של 1807 (ראו הסנהדרין של נפוליאון), יצר את הקונסיסטוריות, וב־1808 הגביל את הלוואות הריבית היהודיות ב״גזירה הנתעבת״.