רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי נולד בסרייבו ב־1798 ומ־1825 שימש רבה של הקהילה הספרדית בזמלין (זמון), מעבר לנהר מבלגרד. ב״שמע ישראל״ (1834), ואחרי עלילת הדם בדמשק ב־1840 ב״מנחת יהודה״ (1843), טען שהגאולה לא תבוא בנס בלבד: על היהודים להכין אותה בעצמם בשיבה לארץ ישראל. הוא קרא גם את התשובה כשיבה ממש, והציע אסיפת זקנים שתנהיג את העם, קרן לאומית לקניית קרקעות ותחייתה של העברית כשפה מדוברת. הוא נסע למערב אירופה ב־1851 וב־1852 כדי לגייס תמיכה, וב־1874 התיישב בירושלים, שם מת ב־1878 ונקבר בהר הזיתים.

יחד עם רבי צבי הירש קלישר נמנה אלקלעי עם מבשרי הציונות: רב מסורתי שחיבר תקווה משיחית לעשייה מעשית עשורים לפני חיבת ציון. סבו של תיאודור הרצל, שמעון לוב הרצל, התפלל בבית הכנסת שלו בזמלין.