התוספתא

התוספתא (בארמית «תוספת») היא אוסף של הלכה תנאית המסודר, כמו המשנה, בששה סדרים עם כמעט אותן מסכתות; רק לאבות, תמיד, מידות וקינים אין תוספתא. היא ארוכה בהרבה מהמשנה ומכילה נוסחים מקבילים, מקרים נוספים, הסברים וסיפורים. בעקבות רב שרירא גאון מייחסת המסורת אותה לרבי חייא ולרבי אושעיא, תלמידי רבי יהודה הנשיא, והיא נערכה בארץ ישראל במאה ה־3. תוספתא ברכות 1 פותחת, כמו המשנה, בזמן קריאת שמע של ערבית, אך משיבה אחרת: משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתם בערב שבת.

קטעים רבים מהתוספתא מופיעים בתלמודים כברייתות, תורות תנאיות «חיצוניות» למשנה, וההשוואה ביניהם מראה כיצד התווכחו על ההלכה לפני מהדורתו של רבי יהודה הנשיא. חוקרים עדיין חלוקים אם התוספתא מפרשת את המשנה או משמרת שכבה עצמאית, ולעיתים קדומה יותר. מהדורתו ופירושו של שאול ליברמן, תוספתא כפשוטה, הם היצירה המודרנית הסטנדרטית.