הופעת היידיש

היידיש החלה בסביבות שנת 1000 בקרב יהודים שהתיישבו באזור הריין ולאורך הדנובה. בסיסה גרמנית של ימי הביניים, מעורבת בעברית ובארמית (לשון קודש), עם עקבות של צרפתית ואיטלקית עתיקות ואחרי שהיהודים עברו מזרחה, מילים סלאביות רבות. היא נכתבה תמיד באותיות עבריות. המשפט היידי המתוארך הקדום ביותר הוא ברכה שנכתבה במחזור וורמס של 1272, וקודקס קיימברידג׳ של 1382, שנמצא בגניזת קהיר, מכיל שירים יידיים קדומים.

ההדפסה הפיצה ספרי יידיש בקרב קהל רחב. רומן ההרפתקאות של אליהו בחור, בובה־מעשה, נדפס ב־1541, והצאנה וראינה, גרסה מחודשת של התורה שנכתבה בעיקר לנשים, הופיע בסביבות 1600. עד 1939 דיברו יידיש כ־11 עד 13 מיליון יהודים, והיא נשאה תרבות מודרנית שלמה של עיתונים, תיאטרון, קולנוע וספרותם של שלום עליכם ויצחק בשביס זינגר, שזכה בפרס נובל ב־1978. השואה השמידה את רוב דובריה, אך היידיש חיה עדיין, בעיקר בקהילות חסידיות.