הצהרת בלפור

מכתב פומבי מ־2 בנובמבר 1917 משר החוץ הבריטי ארתור בלפור אל הלורד (וולטר) רוטשילד, שבו נאמר שממשלת בריטניה רואה ״בעין יפה״ הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותפעל ככל יכולתה להשיגו, תוך קביעה שאין לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא־יהודיות הקיימות שם או בזכויותיהם של יהודים בארצות אחרות. זו הייתה ההכרה הדיפלומטית הגדולה הראשונה של מעצמה בשאיפות הציוניות, שהושגה בעיקר במאמצי חיים ויצמן, ונוסחה נכתב אחר כך במנדט של חבר הלאומים שהפקיד את הארץ בידי בריטניה ב־1922, ועיצב את המסגרת המשפטית והמדינית של העלייה וההתיישבות היהודית בעשורים שלאחר מכן.